פעם… לפני הרבה מאוד שנים חיו להקות הכלבים בטבע, בדיוק כמו הזאבים, התנים, השועלים ודומיהם. המחקרים השונים הובילו למסקנה כי הכלבים הינם צאצאים ישירים מהזאב הקדום; ואולם, בעוד הזאב נותר לחיות בלהקות מרוחקות מהחברה האנושית, הכלב החל עם השנים להתקרב לשולי המחנות של בני האדם, כשהוא ממתין לשאריות המזון שהושארו בשטח.
בתחילת הדרך המשותפת שבין האדם לכלב, היה מראה די אחיד לכלבים והתנהגותם דמתה לזו של הזאבים, מרוחקת וחשדנית כלפי האדם. אלא שהיה שוני מהותי אחד שבגללו ניתן היה לביית את הכלב, היכולת שלו להתגבר על החשדנות והרצון שלו לקיים קרבה עם האדם. אמנם זה לקח שנים רבות, מאות או אלפים ואולי אף עשרות אלפי שנים, ויש ממצאים המראים כי ההיסטוריה המשותפת של האדם והכלב מגיעים עד ל-150,000 שנים (ראה ערך "כלב" בויקיפדיה), עד שהאדם ביית את הכלב באמצעות ברירה מכוונת בגידול מבוקר ובחירת התכונות המתאימות לתועלתו של האדם.
בעוד שבשנים הקדומות חיו הכלבים בלהקות מרוחקות מחברת בני אדם, כשהם שומרים לעצמם טווח ביטחון שמאפשר להם (כמו לכל חיות הבר) לברוח בעת סכנה מאויביהם, הרי ששנים של ביות וקירוב הכלבים אל שולי המחנה (בתחילה) וההשענות ההולכת וגדלה של הכלב בהאכלה על ידי האדם וכמובן הברירה המכוונת המתמדת בגידול הכלבים, גרמו לירידה משמעותית של היצר הקדום לברוח מפני זרים ועל כן גם פחת באופן משמעותי הצורך בטווח הביטחון שנחוץ כל כך לחיות בר. תכונה זו לא הוכחדה כי אם נחלשה והודחקה, אך ניתן לזהותה אצל חבורות כלבים משוטטים חצי פראיות המתגודדים בשולי הכפר, הקיבוץ או המושב, בין השדות, החורשות וההרים.
כיום ישנם גזעים מעטים שנחשבים לגזעים קדומים (כאלה שכמעט ולא שונו על ידי האדם) השומרים על ריחוק וחשדנות כשהם עדיין מונעים באופן חלקי על ידי האינסטינקט הטבעי של בריחה ממה שנראה בעיניהם כסכנה קיומית. כלבים כאלה נחשבים בעינינו ככלבים פחדניים ולא חברותיים דיים ובדרך כלל נמצא אותם בשולי מחנות של שבטים נודדים כמו הבדואים או הצוענים וילידים אחרים.
רוב רובם של הכלבים המבויתים חברותיים מאוד, לא קשורים לטריטוריאליות קשיחה, יכולים לקבל בקלות יחסית מעברים ושינויים במגורים (שינוי טריטוריאלי); ואף שינויים הקשורים בהתחברות ללהקת בני אדם חדשה. הם יכולים ללוות אותנו ממקום למקום, לקבל באהבה התקרבות ומגע פיזי מאנשים זרים. לעומתם, אצל כלבים שבגידול המבוקר שלהם פותחו בעיקר ככלבי שמירה, תיראה מיד חשדנות כלפי זרים המנסים להתקרב אליהם (ובמקרים קיצוניים כלבים כאלה גם יתקפו) ואולם, עדיין יחפשו את קירבתם וחברתם של בני האדם המוכרים להם (הלהקה שלהם).
עם השנים גילה האדם כי יכולותיו של הכלב הן מגוונות וגמישותו האישיותית רק עוזרת לנו להפיק מן הכלב את המרב.
יש גזעים שפותחו לשמש ככלבי צייד שונים בין אם אלו כלבים "מצביעים" (Pointers), כלבים המסמנים מקומו של הצייד; או כלבים המביאים את הצייד לבעליהם (Retrievers) ואחרים.
יש גזעים שפותחו ככלבי רועים עדרי צאן ובקר וביניהם הרועה הגרמני, הרועה האוסטרלי, הרועה האנגלי (אביו הגנטי של הבורדר קולי) ועוד.
אחרים שפותחו לשמור על העדר מפני חיות בר וזרים הלא הם הרועה הקווקזי, האסייתי, כלב הרים פירנאי, המרמנו ואחרים.
יש גזעים שפותחו ככלבי מלחמה כמו האמסטף, השארפיי, טוסה אינו (כלב יפני גדול).
גזעים שפותחו לזירות מרוצים כמו כלבי הרוח השונים.
כלבים שפותחו ככלבי ריח חזקים כמו הבלאד-האונד (Bloodhound)הידועים גם בשם St. Hubert hound – כלב גישוש וציד בעל חוש ריח מפותח ביותר, משמש במשטרה למציאת עקבות של אסירים בורחים, ילדים אבודים, או קורבנות רעידת אדמה. ה-St. Hubert hound הינם בעלי אינסטינקט עיקוב חזק ביותר ומשתמשים בהם גם ככלבי ציד למעקב אחר ריח הדם של חיות פצועות.
כיום קיימים למעלה מ-500 גזעים שגודלו ושונו על ידי ברירה וגידול מבוקרים, תוך חיפוש אחר תכונות אופי אך בעיקר תוך חיפוש אחר "בריאה" של גזעים מיוחדים בעלי מראה חיצוני ייחודי. לרוב, גזעים אלה הם מוטאציות של הגידול המבוקר שבא לענות על צרכיו של האדם. יש ביניהם גזעים פופולאריים יותר ופופולאריים פחות ובכל מדינה הפופולאריות הזו משתנה בהתאם לתרבות החברתית של אותה מדינה. יש כלבים רבים שפותחו והוקטנו והפכו עם השנים לכלבים קטנים וזעירים כדי להתאים לגבירות המיוחסות של העשירים ברחבי העולם ואחרים שיועדו לתפיסת חולדות, עכברים וחיות בר קטנות אחרות.
פעם… לפני הרבה מאוד שנים חיו להקות הכלבים בטבע, בדיוק כמו הזאבים, התנים, השועלים ודומיהם. המחקרים השונים הובילו למסקנה כי הכלבים הינם צאצאים ישירים מהזאב הקדום; ואולם, בעוד הזאב נותר לחיות בלהקות מרוחקות מהחברה האנושית, הכלב החל עם השנים להתקרב לשולי המחנות של בני האדם, כשהוא ממתין לשאריות המזון שהושארו בשטח.
בתחילת הדרך המשותפת שבין האדם לכלב, היה מראה די אחיד לכלבים והתנהגותם דמתה לזו של הזאבים, מרוחקת וחשדנית כלפי האדם. אלא שהיה שוני מהותי אחד שבגללו ניתן היה לביית את הכלב, היכולת שלו להתגבר על החשדנות והרצון שלו לקיים קרבה עם האדם. אמנם זה לקח שנים רבות, מאות או אלפים ואולי אף עשרות אלפי שנים, ויש ממצאים המראים כי ההיסטוריה המשותפת של האדם והכלב מגיעים עד ל-150,000 שנים (ראה ערך "כלב" בויקיפדיה), עד שהאדם ביית את הכלב באמצעות ברירה מכוונת בגידול מבוקר ובחירת התכונות המתאימות לתועלתו של האדם.
בעוד שבשנים הקדומות חיו הכלבים בלהקות מרוחקות מחברת בני אדם, כשהם שומרים לעצמם טווח ביטחון שמאפשר להם (כמו לכל חיות הבר) לברוח בעת סכנה מאויביהם, הרי ששנים של ביות וקירוב הכלבים אל שולי המחנה (בתחילה) וההשענות ההולכת וגדלה של הכלב בהאכלה על ידי האדם וכמובן הברירה המכוונת המתמדת בגידול הכלבים, גרמו לירידה משמעותית של היצר הקדום לברוח מפני זרים ועל כן גם פחת באופן משמעותי הצורך בטווח הביטחון שנחוץ כל כך לחיות בר. תכונה זו לא הוכחדה כי אם נחלשה והודחקה, אך ניתן לזהותה אצל חבורות כלבים משוטטים חצי פראיות המתגודדים בשולי הכפר, הקיבוץ או המושב, בין השדות, החורשות וההרים.
כיום ישנם גזעים מעטים שנחשבים לגזעים קדומים (כאלה שכמעט ולא שונו על ידי האדם) השומרים על ריחוק וחשדנות כשהם עדיין מונעים באופן חלקי על ידי האינסטינקט הטבעי של בריחה ממה שנראה בעיניהם כסכנה קיומית. כלבים כאלה נחשבים בעינינו ככלבים פחדניים ולא חברותיים דיים ובדרך כלל נמצא אותם בשולי מחנות של שבטים נודדים כמו הבדואים או הצוענים וילידים אחרים.
רוב רובם של הכלבים המבויתים חברותיים מאוד, לא קשורים לטריטוריאליות קשיחה, יכולים לקבל בקלות יחסית מעברים ושינויים במגורים (שינוי טריטוריאלי); ואף שינויים הקשורים בהתחברות ללהקת בני אדם חדשה. הם יכולים ללוות אותנו ממקום למקום, לקבל באהבה התקרבות ומגע פיזי מאנשים זרים. לעומתם, אצל כלבים שבגידול המבוקר שלהם פותחו בעיקר ככלבי שמירה, תיראה מיד חשדנות כלפי זרים המנסים להתקרב אליהם (ובמקרים קיצוניים כלבים כאלה גם יתקפו) ואולם, עדיין יחפשו את קירבתם וחברתם של בני האדם המוכרים להם (הלהקה שלהם).
עם השנים גילה האדם כי יכולותיו של הכלב הן מגוונות וגמישותו האישיותית רק עוזרת לנו להפיק מן הכלב את המרב.
יש גזעים שפותחו לשמש ככלבי צייד שונים בין אם אלו כלבים "מצביעים" (Pointers), כלבים המסמנים מקומו של הצייד; או כלבים המביאים את הצייד לבעליהם (Retrievers) ואחרים.
יש גזעים שפותחו ככלבי רועים עדרי צאן ובקר וביניהם הרועה הגרמני, הרועה האוסטרלי, הרועה האנגלי (אביו הגנטי של הבורדר קולי) ועוד.
אחרים שפותחו לשמור על העדר מפני חיות בר וזרים הלא הם הרועה הקווקזי, האסייתי, כלב הרים פירנאי, המרמנו ואחרים.
יש גזעים שפותחו ככלבי מלחמה כמו האמסטף, השארפיי, טוסה אינו (כלב יפני גדול).
גזעים שפותחו לזירות מרוצים כמו כלבי הרוח השונים.
כלבים שפותחו ככלבי ריח חזקים כמו הבלאד-האונד (Bloodhound)הידועים גם בשם St. Hubert hound – כלב גישוש וציד בעל חוש ריח מפותח ביותר, משמש במשטרה למציאת עקבות של אסירים בורחים, ילדים אבודים, או קורבנות רעידת אדמה. ה-St. Hubert hound הינם בעלי אינסטינקט עיקוב חזק ביותר ומשתמשים בהם גם ככלבי ציד למעקב אחר ריח הדם של חיות פצועות.
כיום קיימים למעלה מ-500 גזעים שגודלו ושונו על ידי ברירה וגידול מבוקרים, תוך חיפוש אחר תכונות אופי אך בעיקר תוך חיפוש אחר "בריאה" של גזעים מיוחדים בעלי מראה חיצוני ייחודי. לרוב, גזעים אלה הם מוטאציות של הגידול המבוקר שבא לענות על צרכיו של האדם. יש ביניהם גזעים פופולאריים יותר ופופולאריים פחות ובכל מדינה הפופולאריות הזו משתנה בהתאם לתרבות החברתית של אותה מדינה. יש כלבים רבים שפותחו והוקטנו והפכו עם השנים לכלבים קטנים וזעירים כדי להתאים לגבירות המיוחסות של העשירים ברחבי העולם ואחרים שיועדו לתפיסת חולדות, עכברים וחיות בר קטנות אחרות.
במקביל ליצירה שבאה לתת מענה לגחמות השונות של בני האדם, פותחו גזעים בעלי יכולת תועלתית לשירות האדם. כלבים אלה פותחו תוך שימת דגש על תכונות אופי ויכולת לימוד גבוהה, שתאפשר להם לבצע תפקידים רגישים וקריטיים עבור האדם; כמו כלבי נחייה לעיוורים, כלבי עזר למוגבלים פיזית/נפשית/רגשית, כלבי שירות ותרפיה, כלבי ריח המסוגלים לאתר חומרים מסוכנים ו/או סמים שונים ו/או חומרים מוברחים למינהו… כלבי שיטור המשמשים ככוח עזר באיתור ותפיסת עבריינים… ועוד.
מובן שבצד הפיתוח ההתנהגותי של הכלבים השונים, פותחו הכלבים לגזעים שונים ומגוונים בצורתם החיצונית. כלומר, אין דומה כלב רועים גרמני לכלב רועים בלגי, אין דומה הרועה האוסטרלי לקולי (למרות קירבתם הגנטית), אין דומה כלב רועים בלגי אחד למשנהו (ויש 4 כאלה – Tervuren, Groenendael, Malinois, Laekenois)למרות תכונות משיקות וכדו'.
במהלך המאה ה-20 ואף קודם לכן, החלו להתארגן מועדוני כלבים המחולקים לקבוצות השונות ובתוך הקבוצות לגזעים השונים. מועדונים אלה ערכו תחרויות שונות עם כלביהם. יש ארגונים המתחרים בתחרויות ספורט שונות ומגוונות כמו האג'יליטי, הפריזבי, קפיצה למרחק במים… וכו'. יש ארגונים המתחרים בתחומי העבודה השונים כמו: איסוף עדרי צאן ובקר למכלאות, חיפוש ומציאה של חפצים ו/או אנשים במרחב, תרגילי הגנה ותקיפה שונים וכו'… יש ארגונים שבהם התחרויות הן תחרויות יופי בעיקרן.
למרות הויכוח המתקיים בארץ בין המצדדים בגידול כלבים גזעיים לבין המצדדים ב"הצלת" כלבים רב גזעיים, בין הטוענים כי כלבים גזעיים הם כלבים מתועדים בלבד ואחרים הטוענים כי כלב גזעי הוא כלב הנראה ומתנהג כמו כלב גזעי בין אם הוא מתועד ובין אם לאו… נתרכז במאמר זה בנושא הכלבים הגזעיים המתועדים, חשיבות התיעוד והבעיות השונות המתפתחות אצל כלבים גזעיים כתוצאה מהתרבות בלתי מבוקרת בין אם בשל עצימת עין של הגוף המפקח ובין אם בשל הגידול הפיראטי.
מיהו מגדל אחראי?
מגדל רציני ואחראי מקפיד בטרם ירביע את כלבתו לבדוק את קווי הדם של הזכר המועמד להרביע, את התאמתו הגנטית לקווי הדם של כלבתו, יוודא אאוט קרוס במקרים נדרשים ו/או יעשה הרבעה בתוך קווי הדם של כלבתו (line breeding ולפעמים אפילו in breeding) כדי לחזק תכונות חשובות לגזע. מגדל רציני יבחן דורות אחורנית לאיתור בעיות בריאות גנטיות כמו: היפ-דיספלאזיה, בעיות עיניים, חירשות, פריקת מפרקים, אפילפסיה, התקפי זעם (Rage Syndrome) ועוד… מגדל רציני יימנע מהרבעה עם זכר שיש בעורף הגנטי שלו חשיפה לאחת מבעיות הבריאות המפורטות, גם אם יהיה זה זכר מדהים ויפה תואר, מותאם לתקן התכונות הפיזיות באופן מושלם. מגדל רציני יימנע מלהרביע עם זכר שברקע שלו יש תופעות של תוקפנות יתרה, או שהוא מוריש (לצערי רק מתוך ניסיון ניתן לעמוד על כך בחלק גדול מהמקרים) תכונת תוקפנות יתרה, או נטייה להיסטריה והרסנות בצאצאיו.
מגדל רציני ואחראי יודע שלא כל הגורים הנולדים אצלו הם ברמת התאמה הגבוהה ביותר לתקן המחמיר של תערוכות היופי. בהרבה מקרים, לוקח מגדל רציני ואחראי רברס ומרביע עם כלב שאיננו פסול על ידי תקן התערוכות, אך רובו ככולו הוא מקווי עבודה, כדי לצאת החוצה מתוך קווי הדם שלו ולהפיח רוח רעננה בגזע שאותו הוא מגדל, על מנת לשמר את הטמפרמנט הנכון לגזע. מגדל רציני ואחראי יודע להבחין בין המלטות בעלות פוטנציאל גבוה בתערוכות לבין המלטות פחות "אטרקטיביות" לתערוכות, שמשביחות את בריאותו של קו הגידול שלו. לכן, למי שמעוניין בגור/ה גזעי, בריא, מתועד ומבוקר אך לא מעוניין לשלם אלפי שקלים, הוא יכול לפנות למגדלים הרציניים ולאתר המלטה ו/או חלק מהמלטה שעל פניו נראה למגדל שגורים אלה הם באיכות של כלב למשפחה ולא כלב לתערוכות. אין ספק שיש פער במחיר הגור בהתאם לפוטנציאל ההישגים שלו בתערוכות. מגדל רציני ואחראי מבחין בהבדל ומוכר במחיר המתאים.
למרות הניסיון לפקח על ההמלטות הגזעיות, לאשר הרבעות בין זכרים ונקבות מאושרים, הרי שהשוק הפרוץ והפיראטי הולך ומתרחב. מכאן גם אנו נתקלים לא אחת בכלבים מעוותים, עם בעיות בריאות ברמות שונות, כלבים המראים תוקפנות יתרה שלא בהתאמה לאופי של הגזע ועוד…
המציאות הכלבנית בישראל
רוב האנשים סבורים כי כלב גזעי הוא כלב שנראה כמו כלב גזעי. במאמר שקראתי באחד הפורומים נתקלתי במשפט הבא:"אפשר ליצור כלבים מעורבים בלי שום בעיה, ועדיין שייראו גזעיים – מכאן הביטוי 'דמוי גזעי'. אבל מה ההבדל המשמעותי באמת? כלב גזעי לא רק נראה, אלא גם *מתנהג* כמצופה מכלב מהגזע שאליו הוא משויך". ואני טוען כי הבעיה העיקרית בגידול לא מתועד איננה רק בהתנהגותו של הכלב, כיוון שידוע לי מתוך בדיקה מעמיקה, שרוב המגדלים ללא תיעוד באמת מזווגים זכר ונקבה מאותו הגזע, אך אינם טורחים לעמוד בדרישות הסף של המערכת (ההי"ל), אינם טורחים לבדוק את בריאותם של "ההורים", אינם טורחים לבדוק איזו גנטיקה הם מעבירים לגוריהם וכמה מתוך סך כל הגורים שייוולדו עלולים להיות מורדמים בשל בעיות בריאות קשות, או בעיות התנהגות קשות.
אדם נתקל בגור לברדור או גולדן רטריבר, שני גזעים מאותה משפחה של כלבים, הידועים בארץ ככלבים נוחים וחברותיים. אולם, בהרבעות לא מבוקרות ללא פיקוח על אופיים של הכלבים המעורבים בהרבעה. הנה שני לברדורים זכר ונקבה או שני גולדנים זכר ונקבה, אבל אחד מהם מוריש גנטית לגורים שלו/ה את יצר השמירה החזק על הצייד. הרי גם הגולדן וגם הלברדור במקור הם כלבי צייד ואם לא נשים לב, ניצור כלבים בעלי יצר שמירה חזק מאוד על הצייד. אז הלברדור או הגולדן שלנו ייראה כמו לברדור או גולדן, יתנהג כמו לברדור או גולדן וינשוך את בני הבית כאשר מי מהם יתקרב לקערת המזון שלו או לצעצוע שלו או לגרב שהצליח לגנוב, וזאת בשל תכונה הידועה בגזעים אלה של שמירה על הצייד. מטרת הגידול המתועד לא לאפשר להתפתחותה של תכונה זו אלא לשמור על קווי דם של כלבים נוחים למשפחה. גם הצייד המשתמש בכלב כזה כבן לווייה לעבודתו לא ישאיר כלב שיטרוף את הצייד במקום להביאו אליו לחוף.
אתה חולם כל חייך על רועה גרמני, בדיוק כזה כמו שהיה לשכן בילדותך. אתה הולך וקונה לעצמך כלב רועה גרמני ללא תעודות (כי זה יותר זול ב-1000 ₪ או יותר); אלא שהחיסכון הזה עלול לעלות לך ביוקר רב ואתה מסתכן בכך שלכלב תהיה בעיית אגן קשה ביותר שעלולה להגיע עד כדי צורך להרדים את הגור הצעיר עוד טרם הגיעו לבגרות. אז הכלב נראה כמו רועה גרמני ואף מתנהג כמו רועה גרמני, אולם בשל העובדה שמגדלים פיראטיים לא מקפידים על בדיקות אגן והזיווגים נעשים על סמך מראה בלבד, הגור הספציפי שלך יהיה חולה במה שנקרא בשפה המקצועית "היפ-דיספלאזיה". עלות טיפול בבעיות אגן מגיעה לכדי 4000-5000 ₪ לכל רגל במקרה הטוב, או שלאחר ניתוח לא מוצלח תצטרך להרדים את הכלב אליו נקשרת. אז נראה לך שחסכת בהוצאות?!…
שתי הדוגמאות שלעיל עלולות להביא לאחת מן התוצאות הבאות: הוצאות נלוות כבדות יחסית אם המשפחה היא בעלת מוסר ומוכנה להשקיע בכלב/ה; או לחילופין פליטתו של הכלב לרחוב או לצב"ח או הרדמתו על ידי וטרינר פרטי. בכל מקרה עוגמת הנפש היא קשה.
ועל אחת כמה וכמה, אותם מגדלים פיראטיים שבאמת אפילו לא יודעים אם הזכר והנקבה הם מאותו הגזע ואין הם בודקים את תעודות היוחסין של הכלבים המזווגים, ושם גם בכלל לא בטוח שאתה באמת קונה את הגזע שאתה בוחר. וכבר קרו מקרים שבהם בשגר אחד היו גורים דומים לאימא ואחרים לאבא וחלקם נמכרו כשייכים לגזע האימא וחלקם כשייכים לגזע של האבא.
שלא תהיינה לכם אשליות, גם הכלבים המתועדים, לא אחת מרביעים ו/או ממליטות למרות בעיות שונות שצצות מבלי שמי מבעלי התפקידים המפקחים מפריע. לי עצמי היה מקרה שקבלתי המלטה שלמה של גורים, אשר המשפחה שלהם הייתה הנקבה לא עמדו במטלות הנדרשות לגידול שגר של גורי גולדן ואחר כך גם שגר של גורי רועה גרמני. הנה קיבלתי לרשותי את טופס ההמלטות המקורי, חתום על ידי בעלי הזכר והנקבה, טופס שהיה בבדיקה של רכז/ת הגידול ועל פניו נראה שהכול"מתועד ומבוקר". רק לאחר הגשת הטפסים וקבלת התעודות עבור לקוחותיי התברר בדיעבד, כי הייתה זו המלטה של כלבה עם אגן C וזכר עם אגן D ולכן לכל הגורים הוצאו תעודות "לא לגידול". מי יכול לעקוב ולערוב שגורים אלה לא ירביעו/יורבעו בהמשך על ידי בעלים חסרי אחריות?!.. והנה, הכלבה מתועדת, הכלב מתועד, רכז/ת הגידול עש(ת)ה ביקורת שגר לגורים שידוע היה שלנקבה אגן C ואגן הזכר לא ידוע ולכן הרבעה זו אושרה. סיפור דומה היה בטופס ההמלטה אחר שבו הכלבה מתועדת כבעלת אגן A והזכר מתועד כבעל אגן D והתעודות לגורים "כשרים למהדרין" למרות האגן מעורר הדאגה של הזכר.
ואולם, למרות מקרים יוצאי דופן כמו אלו המפורטים לעיל, המקום היחיד שיש בו סבירות גבוהה שתוכל לקנות גור/ה גזעי ובריא, מתועד ומבוקר הוא אצל מגדל שההמלטה שלו מפוקחת ומבוקרת על ידי המועדון אליו הוא שייך.
הלקוח הישראלי הפוטנציאלי מעוניין לקנות בזול ובמקביל להשתדל או למכור ביוקר או "להוציא" את העלויות; כלומר, לקזז הוצאות. הישראלי המצוי יקנה גור/ה בזול (גם אם מתועד/ת) ויתחיל מיד בספירה לאחור, "תוך כמה זמן יחזיר לעצמו את ההוצאה". אז אם הוא קנה זכר, מיד יחפש את כל הדרכים כיצד לשדך ליצור נקבה להרבעה. אל תשכחו, עלות הרבעה ללא תעודות שווה לבעל הזכר קרוב ל-1000 ₪; עלות הרבעה עם תעודות שווה לבעל הזכר בהתאם לאיכותו של הזכר. אם הזכר בא מקווים בינוניים ואיננו מנצח גדול בתערוכות, הרי שהרבעה איתו שווה לבעל הזכר 2000 ₪, אם הזכר בא מקווים יוקרתיים והוא עצמו מנצח בתערוכות, שווה ההרבעה לבעל הזכר בין 4000 ל-5000 ₪, או לחילופין מקבל בעל הזכר גור/ה מההמלטה. כך שבהרבעה אחת מחזיר לעצמו בעל הזכר את עלותו של הגור או לפחות מחצית עלותו;
אם ברשותו כלבה ממליטה אזי הוא ירביע אותה החל מהייחום הראשון בכלבים ללא תעודות, תוך התעלמות מוחלטת מצורכי הכלבה. אמנם הוא ישלם לבעל הזכר 1000 ₪ או יעביר לרשותו גור/ה מההמלטה, אולם הוא ירוויח די בקלות יחסית על שאר השגר 1000 ₪ לגור/ה;
כמובן אם תהיה זו המלטה עם תעודות, יהיה על בעל הנקבה להופיע לפחות בתערוכה אחת ולקבל ציון מינימום המאשר בתקנון הגזע לכלבה להמליט ואז אם זו המלטה עם תעודות בינוניות הרי שהוא יעביר לבעל הזכר 2000 ₪ או גור/ה וירוויח בקלות יחסית על שאר השגר בין 2000 ל-2500 ₪ לגור/ה; אם זו המלטה עם תעודות איכותיות, שוב הוא יעביר לבעל הזכר סכום השווה ל-4000 עד 5000 ₪ או גור/ה מההמלטה, ושאר הגורים יימכרו בהתאם לאיכות השגר. בדרך כלל בהמלטה איכותית יש צורך באורך רוח, כיוון שעלותם היקרה יחסית של הגורים מעכבת מכירות מהירות.
כיוון שהריטואל המתואר לעיל חוזר על עצמו בהרבה מקרים, נוצר עומס רב של גורים, חלקם נמכרים בזול, אחרים מחולקים בחינם (וכבר ידוע לכל שeasy come, easy go-) וחלקם נזרקים לאחר פרק זמן קצר לרחוב, או מועברים הלאה ומתחילים את מסע הגלגולים שלהם בין בתי אמנה, מכלאות הסגר, עמותות אימוץ, משפחה, בעיות, לרחוב, מכלאות הסגר… וכן הלאה עד להרדמתם הסופית.
חוסר האחריות המשווע ביחסו של הישראלי המצוי לחיית המחמד הזאת הנקראת כלב, גורם להמלטות לא מבוקרות, "טעויות של הטבע" (אופס, לא שמתי לב שהיא מיוחמת וכולם עלו עליה…וכדו'), התרבות בלתי סבירה של כלבים ביחס למספר הבתים שמעוניינים לגדל כלבים; קניות זולות של אנשים שאין להם ערך לא כלפי בעל החיים עצמו ולא כלפי הכסף שזה עתה בוזבז על גחמה של מי מילדיהם, ואופס… עם הפיפי הראשון באמצע הסלון, הגור ברחוב ועוד…
ההתרבות הבלתי מבוקרת של כלבים כופה על הרשויות להרדים מעל ל-100,000 חיות מחמד בכל שנה וכאן מתחיל המאבק האינסופי בין הרשויות לעמותות האימוץ. ולא שמצב החתולים בארץ כל כך טוב, אלא שאני מיומנותי בענייני כלבים עסקינן ועל כן אתמקד בהם.
וכפי שרשמתי בכותרת המאמר הזה – כלב – חברו הטוב של האדם! והאדם – חברו הטוב של הכלב?…