וגר חתול עם כלב

למרות מקרים של מות חתולים במלתעות כלב/ת הבית, ממשיך האדם לנסות לממש את חלומו כפי שמופיע בכותרת מאמר זה: "וגר חתול עם כלב". האומנם זה אפשרי? ואם כן, באילו תנאים? איך מרגילים כלב המזיל ריר למראה חתול עסיסי ושמנמן, שחתול זה איננו הממתק שלו, לא הביאו אותו בשבילו, אלא זו חיית מחמד נוספת שעליו להתרגל לחיות איתו בשלום?

בדרך כלל קל יותר להפגיש גור חתולים עם כלב/ה (בכל גיל) מאשר חתול/ה בוגר/ת עם כלב/ה (בכל גיל). אם זו נקבה יש סיכוי יותר מסביר שהכלבה תאמץ גור חתולים לחיקה ותתייחס אליו כאילו היה זה גור שלה (במיוחד אם היא המליטה קודם לכן, אך לא רק במקרים אלה, כיוון שיש גם כלבות שללא ניסיון אישי בגורים הן בעלות יצר אימהי מפותח).

עלינו לקחת בחשבון הרבה מאוד תנאים מקדימים שנוכחותם ו/או חסרונם עשוי/עלול לתרום לשידוך מוצלח או לקטסטרופה מוחלטת.

על מנת לחסוך מעצמנו עוגמת נפש הכרוכה בכישלון ואכזבה מחלום אישי (די אגואיסטי דרך אגב) של חיים משותפים של חתול/ה עם כלב/ה (ביחיד או ברבים), כדאי
שנבדוק האם יש לנו את התנאים המתאימים לגידול בין-גזעי שכזה והאם עומדים לרשותנו התנאים והאמצעים להתערב בכל מצב מאיים על אחד מבעלי החיים הנמצאים איתנו, בו ברגע, בטרם יהיה מאוחר מדי.

אם אנחנו מחברים חתול זכר בוגר עם גור כלבים, הרי שעדיף (למרות שאלו יצורים שונים) לקחת גורה נקבה, עדיף חתול מסורס ויש לוודא מראש שרמת התוקפנות שלו ליצורים זרים שואפת ל-0; חתול תוקפן ורגזני עלול לתקוף מיותר מסיבה אחת.
אם אנחנו מחברים חתולה בוגרת עם גור כלבים, הרי שעדיף לקחת גור/ה (לנקבות יש פחות נטייה לריב-אין טוסטאסטרון) מגזעים נוחים שאין להם מקדם תוקפנות גבוה ו/או שאין הם באים מגזעים של כלבי צייד למינהו (למרות שגידול נכון יכול להצליח גם אצל כלבי הצייד).
המפגשים הראשונים יהיו בהשגחה מלאה ויש לעקוב אחר תגובותיו של החתול אל "הפולשת" החדשה. גם אם החתול נוהם על הגורה ואפילו מעניק לה "כאפאת איפוס" בכף רגל סגורה, אך אינו שולף ציפורניים לפגוע באמת, יש לאפשר לשניים אלה להסתדר בכוחות עצמם (ללא התערבותנו "הפולנית").
בתוך ימים ספורים (ככל שנתערב פחות) נראה שהחתול והגורה מצליחים לקבל זה את חברתו של זה וההיפך ובהדרגה הופכים לחברים טובים וזאת ברגע שנושא ההיררכיה החברתית הובהר ביניהם (יש לקחת בחשבון שיכול להיווצר ריב נוסף על ההיררכיה לכשהכלב/ה י/תגדל, אך אין צורך לדאוג יותר מדי). בהדרגה אפשר להוריד את הלחץ, לאפשר להם שהות בכפיפה אחת כאשר אתם בבית אך לא במעקב מתמיד ואפשר להגדיל את פרקי הזמן שבהם השניים משחקים. עדיין, למען השקט הנפשי שלנו, יש להפריד אותם כאשר אין איש בבית. אם תהפכו את ההפרדה לחלק מרוטינת החיים שלהם ולא תיצרו לחץ והיסטריה בהפרדה, הרי שזה יהיה אורח החיים הידוע להם ואתם תימנעו מדאגות מיותרות.
כאשר מביאים חתול הביתה לכלב בוגר, רצוי ומומלץ בחום לא לבצע שידוך כזה עם כלב בוגר שרגיל לתקוף חתולים. הדבר הראשון שנעשה הוא הפרדה מוחלטת ביניהם בשעות שהם לא בהשגחה (בשעות היום כשכולם מחוץ לבית ובלילה כשישנים). בכל פעם שיש לנו זמן להשגיח באמת, לא מספיק שנשוטט בבית ונעסוק בעניינינו, אלא זה עניין של החלטה "עכשיו אני מקדיש/ה חצי שעה למפגש בין "תולי לרקסי". יש לשים רצועה על הכלב ובתנאי שיש לך שליטה בכלב. כי אם הכלב שלך לא מאולף ולא שם קצוץ עליך (איתך הסליחה) אז את/ה תחזיק/י ברצועה והוא יתקוף בכל כוחו ולא תוכל/י לשלוט בכך. אבל נצא מנקודת מוצא שיש לך שליטה על הכלב, צריך לתרגל איתו משמעת בתוך הבית במשך חמש דקות (להכניס אותו לפוקוס) ואז לשחרר את החתול, להחזיק את הכלב ברצועה. כל תגובה אלימה, אפילו גרגור או נהמה, אפילו נהמונת פצפונת, גוררת איתה תיקון, כנ"ל לגבי מבט ישיר אל החתול – חתולים מאד רגישים לזה. אדישות מזכה את הכלב בצ´ופר. כך חוזר על עצמו במשך שתיים שלוש דקות, למחרת חמש דקות וכן הלאה. בכל מקרה לא הייתי ממליץ להשאיר שניים כאלה כשהם לבדם בתוך הבית גם בסוף התהליך ללא הפרדה, הרבה מאוד זמן אם בכלל.

חשוב שיהיו 2 אנשים במפגשים הראשונים – אחד שיכול לשלוט בכלב/ה ואחד בחתול/ה. כדאי להוסיף מקום מסתור בחדר, אליו החתול יכול לברוח (קופסה קשיחה המונחת על הצד, או מקום גבוה אליו הכלב לא יכול להגיע. אם אין שני אנשים, חשוב לשלוט בכלב/ה הבוגר/ת באמצעות רצועה. רצוי להשתמש גם ב"העברת ריחות" – מלטפים את הכלב עם גרב על היד, ואח"כ מלטפים איתה גם את החתול, שמים בחדר של החתול את השמיכה שהכלב אוהב לשכב עליה, ולהיפך…

כיוון שכלבים יוצרים הקשר חיובי למזון שלהם, כדאי לנגב את החתול עם מגבת לחה ולהניח את המגבת מתחת לצלחת המזון של הכלב. הכלב יתרגל מהר מאוד שריח החתול הוא חיובי וכך יפתח יחס חיובי גם אל החתול עצמו.

לסיכום, לא לשכוח שהמדובר בבעלי חיים ולא ברובוטים, אין פתרונות קסם ולכל דבר יש את פרק הזמן הנדרש כדי להגיע לתוצאה הרצויה. כדאי לזכור שלא תמיד התוצאה הרצויה היא מובטחת ובמקרה כזה יש למצוא לאחד מן השניים בית חלופי.

* כל התמונות במאמר זה באדיבותה של איילה נאור.